צמרת השוקולד בע"מ נ' VALRHONA SAS ואח'

החלטה

תמצית הטענות והאקלים המשפטי

1. בפני בקשות לחייב את התובעת בערובה להוצאות משפט, בקשות שהוגשו הן על ידי הנתבעת 1 והן על ידי הנתבעת 2. יצויין כי סכום התובענה הינו כמליון ₪.

2.התובעת הינה חברה בע"מ, ולפיכך חל לגביה סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

3.סעיף 353א לחוק החברות קובע כך:

"הוגשה לבית המשפט תביעה ע"י חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ההלכה הפסוקה קובעת, כי הנטל על החברה - התובעת להוכיח כי יש בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין וכי קיימת חזקה כי יש לחייבה בערובה, כאשר הפטור הוא החריג לכלל לפיו יש לחייב בערובה. ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות 1985 בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (להלן – ענין אויקל). כן ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 750 – 751.

עוד נקבע כי שלב הבדיקה הראשון הינו מצבה הכלכלי של החברה, ובשלב השני יש לבדוק האם נסיבות הענין מצדיקות חיוב בערובה, ובכלל זה יש לבדוק את סיכויי ההליך, אם כי אין להיזקק לענין זה בהרחבה זולת אם סיכויי ההליך גבוהים מאד או נמוכים מאד (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סעיף 13 לפסה"ד).

כמו כן נפסק כי בין השיקולים שניתן לשקול הוא האם מצבה הרעוע של התובעת נגרם כתוצאה מהתנהגות הנתבע שלא קיים את חיוביו כלפיה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, 13.7.08). עוד נקבע, בענין אויקל, כי אין בית המשפט צריך לעשות שימוש במכשיר זה כמכשיר של "עושק" של חברה גדולה מול חברה קטנה, שמונע מהאחרונה זכות לתבוע את הראשונה.

ראוי לציין כי הסתמכותה של התובעת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, והפסיקה מכוחה, אינה במקומה, שכן קיים בענייננו דין ספציפי ופסיקה מכוחו, סעיף 353א לחוק החברות, שכן התובעת הינה חברה בע"מ.

בבקשה מטעמה סוקרת הנתבעת 1 את הדין והפסיקה הרלבנטיים וכן טוענת כי מצבה הכלכלי של התובעת בכי רע, דבר שלדבריה אינו שנוי במחלוקת ועולה מתשובות לשאלון שנשלח לתובעת. הנתבעת 2 מצטרפת אף היא לטענות הנתבעת 1, בבקשה מטעמה.

עיון בתגובה מגלה כי התובעת משליכה את עיקר יהבה על הטענה כי סיכויי התביעה גבוהים מאד, וכי כלי הערובה להוצאות משמש את הנתבעות, חברות גדולות לשיטתה, על מנת לעשוק אותה ולמנוע ממנה את זכות התביעה כלפיהן. התובעת טוענת, בתמצית, כי התנהלות הנתבעות, ובעיקר הנתבעת 1, גרמה לקריסתה והפסקת פעילותה.

כאן המקום לומר מספר מילים על המחלוקת בין הצדדים. חלק נכבד מתביעת התובעת מושתת על הטענה כי הנתבעת 1 הביאה את הסכם ההפצה שבינה לבין התובעת, שימשה שכמפיצת מוצריה הבלעדית בישראל, לידי סיום בהודעה של תשעה חודשים "בלבד" מראש, לאחר כעשר שנות התקשרות. עוד נטען כי גם טרם סיום תקופה זו הפרה הנתבעת 1 את התחייבויותיה כלפיה, בין היתר, בכך שבמשך מספר חודשים לפני תום התקופה פעלה בסיוע מפיץ אחר ובכך גרעה מרווחי התובעת.

בסעיף 38 לתגובה מביאה התובעת דוגמאות בפסיקה להעמדת תקופת ההודעה המוקדמת בהסכם מעין זה, שאינו קצוב בזמן, על לא פחות משנה. כאן המקום לומר כי ההסכם הכתוב שבין הצדדים לא קוצב פרק זמן להודעה מקודמת על סיומו.

לענין סיכויי התביעה, הנתבעת 1 טוענת בבקשה ובתשובתה, בין היתר, כי סיכויי התביעה נמוכים מאד, כי הסכם ההפצה בוטל על ידה בשל הפרה יסודית מצד התובעת, וכי בכל מקרה פרק זמן של 9 חודשים הינו סביר בנסיבות הענין. הנתבעת 2, שהתקשרה בהסכם הפצה עם הנתבעת 1 "במקום" התובעת, טוענת כי וידאה שההסכם בין הצדדים מבוטל וכי אין מניעה לעשות כן. לנתבעת זו מיוחסת בין היתר עוולה של גרם הפרת חוזה.

דיון והכרעה

כפי שצוין לעיל, הנטל על החברה להוכיח את מצבה הכלכלי. עיון בתצהיר שצורף לתגובה מלמד כי התובעת מודה בטענת הנתבעות כי מצבה הכלכלי קשה (ראה סעיף 4 לתצהיר), אם כי טוענת כי מצב זה נגרם בעטיין של הנתבעות.

ראוי להדגיש, כי בתצהיר תשובה לשאלון שהופנה אליה, ענתה התובעת על ידי נציגה כי אין לה כל נכסים, אין לה כל פעילות או מקורות הכנסה, היא לא מעסיקה עובדים ואין לה תחומי פעילות כלשהם )נספחים 2-3 לבקשה מטעם הנתבעת 1). כאמור, התובעת אינה חולקת על כך בתגובתה.

למעשה, לטעמי, די היה באמור לעיל כדי להוביל לקבלת הבקשה, שכן כאמור, בהתאם לפסיקה אין זה ראוי להיכנס לעובי הקורה במסגרת בקשה לחיוב בערובה בכל הנוגע לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לנושא זה רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד (עניין ל.נ. הנדסה לעיל, סעיף 13 לפסה"ד).

יחד עם זאת, למעלה מהדרוש וכן נוכח טענות התובעת כי הנתבעות הביאו אותה למצבה הכלכלי ד'היום וכי הבקשה לערובה להוצאות משמשת אותן כמכשיר לעשוק אותה ולמנוע ממנה לתבוע אותן, ראיתי להתייחס גם לסיכויי התביעה. אסייג ואומר כי התייחסותי זו הינה ראשונית בלבד ולא מתיימרת להקיף את כל טענות הצדדים, שכן כתבי הטענות ארוכים ומפורטים.